<h1>ספר החינוך מצוה קס"ז</h1>
<h2>דף י.</h2>
שלא יאכל טמא מן הקדשים עד שיטבול ויעריב שמשו, ואם הוא טמא שצריך כפרה עד שיביא כפרתו, שנאמר [ויקרא י"ב] בכל קדש לא תיגע. ולשון סיפרא, בכל קדש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא, מה מקדש הנכנס לו בטומאה ענוש כרת אף האוכל קדשים בטומאה ענוש כרת. ואמרינן במכות [י"ד ע"ב] בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל, אתה אומר לאוכל או אינו אלא לנוגע, וכולי, כדאיתא התם. משרשי המצוה מה שכתבנו למעלה לקבוע בנפשותינו יראת המקדש וקדשיו, ולכן אין ראוי שיאכלום רק הטהורים, כי הטהרה מעלה וכבוד באדם, כידוע לכל מבין. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהטומאה שחייבין עליה היא שנטמאה בטומאה דאורייתא שחייבין עליה כרת, פירוש, על ביאת מקדש וקדשיו, כמו שכתבנו למעלה. ומה שאמרו זכרונם לברכה [זבחים ל"ד ע"א] שאין חייבין על אכילת קודש שיש לו מתירין עד שיקרבו מתיריו, כלומר האימורין וכמו כן הורונו זכרונם לברכה [מעילה י' ע"א] שכל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול או נותר או משום טמא עד שיקרבו מתיריו כהלכתן, וכל שאין לו מתירין כיון שקדש בכלי חייבין עליו. ויתר פרטיה בפרק י"ג מזבחים. ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל כזית בשר קודש טהור, או בשר קודש טמא בעודינו טמא טומאה דאורייתא, במזיד קודם שיטבול, חייב כרת, בשוגג מביא קרבן עולה ויורד, כמו שכתבנו למעלה. ואם אכל אחר שטבל קודם שיעריב שמשו או קודם שיביא כפרתו כמו היולדת שצריכה להביא כפרה וכן כל הצריך לכפרה לוקה ואינו חייב כרת, כעניין שנאמר בעניין כרת זה [ויקרא ז'] וטומאתו עליו, ופירשו זכרונם לברכה עד שתהיה כל טומאתו עליו. ואם היה טמא בטומאה של דבריהם אינו לוקה, ואין צריך לומר שאין חייב כרת אלא מכין אותו מכת מרדות.
